טופי ואני

דלת הכניסה של הבית. לכאורה, רק דלת. עץ. משקוף. החיים, כמובן, יותר מורכבים מזה. מאחורי הדלת הזאת מסתתרות אפשרויות לכל מה שנפלא: הילדים שחוזרים הבייתה מבית הספר, אמא שחוזרת מהעבודה עם חטיף, אורחים שמגיעים, חתולים מיללים וכמובן האפשרות המרגשת שהרצועה... להמשיך לקרוא →

מביטה בעצמי במראה – ידיים ורגליים חשופות וזבות דם, שריטות בכל מקום, חבורות ופצעים שרק מתחילים להגליד ומיד נפתחים מחדש. וויאטנם זה כלום לעומת מה שקורה פה. מלחמת לבנון הראשונה היא כאין וכאפס לעומת המראה שנשקף אליי. אריאל שרון והתחבושת...כלום... להמשיך לקרוא →

אמצע הלילה. מישהו בוכה. "לא יכול להיות,"  אני חושבת מתוך חלום "רק עכשיו סיימתי להניק אחד מהם. אולי זה השני?". מתוך שינה אני חשה בתחושת הגאווה על הבחירה שלי להניק את התאומים באופן מלא, שמיד מתערבבת בתחושת המועקה עם קול... להמשיך לקרוא →

היא רצתה כלב. היא ממש ממש רצתה כלב. היו לה עיניים חומות וגדולות והיא הייתה קצת אני וקצת ילדה שפתאום גדלה כל כך ומאוד מאוד רוצה כלב. פניה היו קרובות לפניי. "תבדקי קודם איזה סוג כדאי ומה עדיף? זכר או... להמשיך לקרוא →

  טופי ואני הוא הבלוג האישי שלי. אתם מוזמנים לקרוא על הרגעים בהם התגבש לו הרעיון לחפש למשפחה שלנו כלבה, על הפעם הראשונה שהבכורה ראתה את הגורה שלה ועל איך החיים שלנו השתנו מאז... מהפיפי הראשון על השטיח בסלון (כבר... להמשיך לקרוא →

כל מי שיש לו ילדים יודע שמרגע שהעולל יודע לשבת לבד חובת ה"גינה" חלה עליו. זהו כלל גדול בתורה, הדיבר החסר, אותו מנהג שאין להסירו, חובה כמעט דתית בין אם אתה הורה חרדי, דתי, רפורמי, צמחוני או טבעוני ..חייבים ללכת... להמשיך לקרוא →