הגדולה הייתה בת שנה ותשעה חודשים כשנולדו התאומים בלילה מוטרף אחד של פברואר לונדוני קפוא.
יעצו לי כאשר היא מגיעה לבית החולים לבקר אותי ואת התינוקות, לתת לה מתנה מהתאומים כביכול. אז קניתי סט כלים לקטנטנים למסיבות תה אנגליות מהודרות, והקטנטונת שקרנה מאושר, פנתה אל התינוקות בחדר היולדות ואמרה להם: “!Thank you babies”.
כעבור יומיים כבר היינו כולנו שוב בבית והבכורה לא ממש הבינה למה גם הם חזרו איתנו הבייתה.
בכל פעם כאשר ראתה אותי עם תינוק על הידיים הייתה שואלת במבטא בריטי מושלם: "'?Where is the other one”. אבל אם התינוק או התינוקת היו צמודים אליי מדי , היא הייתה מצווה עליי: “Put this one in bed!”.
בגיל שנתיים וחצי כבר כמעט חנקה למוות את אחותה הקטנה בעזרת מגבת מטבח. בגיל שלוש הייתה בועטת בתאומיה הזוחלים ממרומי הספה אם רק העזו להתקרב אליה ואל 'בקבוקי' שלה, והם באדישות רבה היו לוקחים לה את כל הצעצועים והנעליים. סך הכל מן הרמוניה שכזו…
כאשר אימצנו את ניקה, גורה בת חמישה חודשים, היה לי ברור ששוב המצב לא יהיה פשוט לבכורה שלי, מחמל ליבי, טופי, שהייתה כבר כמעט בת ארבע. מצד שני היה לי גם ברור שעוד כלבה לשחק איתה יעשה לכולנו רק טוב (בעיקר לי), אם טופי תעזוב אותי בשקט בעיקר בערב כשמשעמם לה ולא תשגע אותי או תהרוס את הבית – זה יהיה שווה.
לא שיערתי, עם זאת, כי טופי תהפוך לאחות בכורה אמיתית. כזו שנוזפת באחותה הקטנה על כל התנהגות החורגת מחוקי הבית. לא תיארתי לעצמי שטופי תהפוך לסוהרת נאצית אכזרית בכל פעם שאנחנו אומרים: "ניקה לא!".
עינה תמיד פקוחה על ניקה והיא בוחנת את התנהלותה במהלך היום. ממש מחפשת אותה בפינה, ואז במין מבט ניצחון מביטה בי כאומרת: "ראית איזו נוראית הניקה הזאת?! מי הילדה הכי טובה שלך, מי? "
בפעם הראשונה שניקה קפצה על הכיסא ומשם על השולחן והחלה לאכול מתוך צלחות אנחנו עמדנו בהלם אבל טופי ישר תפסה אותה, הורידה אותה מהשולחן, נהמה עליה והסבירה לה בדיוק מי פה הבוס ואיך צריך להתנהג.
עד היום אנחנו אומרים סתם להנאתנו: "ניקה לא!" כדי לראות את התגובה של טופי שמיד נוהמת עליה ומסתכלת עלינו לראות כמה אנחנו מרוצים מזה…
לעיתים בערב, כשטופי מתכרבלת כמו ביגלה ענק על השטיחון שלה במטבח היא מביטה בי במבט שאומר: "למה עשית לי את זה אמא,היה לנו טוב, רק אני ואת…"
אני תמיד מחייכת אליה כאומרת: "בלב של אמא יש מספיק אהבה לכוווללםם"
טופי ואני 
להשאיר תגובה