"השעה 20:30. עולה על מדי ב'. מתייצבת בעמדת השמירה. מתחפרת.

הלילה רק התחיל. לא זזה. אוזן אחת ב"הכנס" אוזן שניה ב"הקשב".

הם חושבים שאני ישנה, אבל האויב תמיד מאזין ואני תמיד נכונה.

23:00. יוצאת לסיבוב אבטחה. בודקת מה קורה בכל חדרי הבית. כרגע אין אירועים מיוחדים.

המצב תחת שליטה. חוזרת לעמדה.

מכונית עוברת בחוץ. מישהו טורק דלת. קולות חשודים למדי ברחוב. נכנסת לתרגולת לילה קרבית.

2:00 לפנות בוקר.

שומעת שוב רחשים בחוץ. מעלה דרגת כוננות. מתרגלת: "ווווףף…" עצור. עצור והזדהה.

עצור או שאני יורה.

שומעת "ששששש…" מחדר השינה.

פחחחח הם לא מבינים איזה מזל יש להם. שאננים כאלה. כל המשפחה ישנה ורק אני פה מוכנה ומזומנה לכל תרחיש. אם רק יעבור פה חתול ברחוב באישון ליל – אין לו סיכוי-  נובחת עליו עד שיברח כל עוד נפשו בו. הם אפילו לא מבינים איזה מזל יש להם שאני פה לשמור על ילדי השכנים שחוזרים מאוחר בחופש הגדול ולוודא שלא נושרים יותר מדי עלים בחוץ בלילה. זה לא צחוק פה. המון עבודה וכלבת שמירה אחת. לא תנום ולא תישן שומרת ישראל.

עין אחת פקוחה. אוזן אחת מורמת.

עוברת מעמדת שמירה א' לעמדת שמירה ב'. חוזרת לעמדת שמירה א'. שוב לעמדת שמירה ב'. לא שוברת שמירה… לא שוברת שמירה… לא שוברת שמירה …

 

7:00 בבוקר . כולם ערים. אפשר להירגע. סוף סוף .. כמה שעות שינה…