קראתי שניתן לעשות בדיקת ד.נ.א. לכלבים. אצל כלבים גזעיים ניתן להוכיח הורות ואף התאמה לשם שידוך מיטבי. כלבים אחרים, כמו טופי, שלא שפר עליהם מזלם והם מעורבים, תזהה בדיקות ה-ד.נ.א. את הגזעים המרכיבים אותה ואפילו תיתן פילוח. התלבטתי קשות האם לעשות בדיקה כזו לטופי, שכן חששתי שהיא יכולה להתאכזב מכך שאין בה בכלל מכלב הרוח, והיא אולי כלבה כנענית למהדרין המעורבת בכל טוב. ההחלטה הדירה שינה מעיניי מהפחד לפגוע לטופי בתחושת השייכות והסולידאריות אם יתגלו ממצאים מפתיעים (כמו שהיא כלבה של בדואים, שזה ממש הגיוני ת'כלס).

בעוד חוככת בדעתי מה לעשות, שמתי לב שטופי מדירה כלבים קטנים ממנה מהמרחב החברתי שלה והאמת קצת התחלתי לדאוג לגבי הערכים שספגה מבית, בלי קשר למוצאה. מה שכן, הכלבה שלי אומנם מעדיפה לשחק עם כלבים גדולים לפחות כמוה, אבל ניכר כי הצבע שלהם לא משנה לה במיוחד. זה, יש להודות, בניגוד גמור לילדים שלי. זכור לי במיוחד ארוע בו במהלך ביקור בג'ימבורי בלונדון הם רצו אליי בבהלה וקראו: "אמא, ילד חום רוצה לשחק איתנו!".

המקרה הזה הבהיר לי שהבכורה שכחה לגמרי את גן "קפקייקס" האנגלי שלה.

כשגרנו בלונדון, כל יום חזרה הבייתה הבכורה מהגן עם עבודות נפלאות, כמו שרק ילדה בת שנתיים וחצי יכולה ליצור. לא הייתה אמא גאה ממני כשהראתה לי ציור ועליו עלה ירוק מרהיב. פניתי אליה בהתלהבות שתספר לי מהיכן קיבלה את ההשראה אבל היא ענתה בתוכחה: "היום זה סיינט פטריק דיי, מאמי" (חג אירי ידוע). נאלמתי דום ורק קיוויתי שלא חגגו את זה בגן עם כוס בירה כמו שהאירים עושים. בהמשך הביאה הבייתה ציור אדום, שגם קיבלתי בשמחה. כאלה פרחים יפים עוד אף אחד לא ראה. שאלתי אותה אם ציירה את הפרחים שראינו בדרך לגן והיא הביטה בי בתמיהה ואמרה: "טודיי איז צ'ייניז ניו איר ! " בחיי שלא ידעתי שבאותו היום ציינו את ראש השנה הסיני. "איזה יופי," אמרתי לה ורשמתי לפניי לזכור את התאריך.

אבל שום דבר לא הכין אותי לסיפור שלה על התינוק החדש בגן.

יום אחד היא חזרה שמחה  וסיפרה שבכניסה לגן יש בייבי קטן בעריסה. הזדעזעתי לעצמי ותהיתי מי זו האמא האנגליה חסרת האחריות שהשאירה את התינוק שלה בכניסה לגן ללא השגחה. אצלנו, היהודים, זה בחיים לא היה קורה. למחרת כשנכנסתי לגן ראיתי אותו.

בייבי ג'יזוס. ישו התינוק הקטן ישן בעריסה שלו, מחכה שילדי הגן יחגגו את חג המולד….

היום היא כבר לא זוכרת את גן "קאפקייקס"  אליו הגיעו ילדים בכל מיני צבעים, וחגגו חגים מכל הסוגים. הזהות היהודית-ישראלית שלה התעצבה והתהדקה וקשת הצבעים שלה הלכה והצטמצמה. נותרה לי רק נחמה אחת – טופי.

ואני אכן אני גאה לציין כי בזכות החינוך השוויוני שהיא מקבלת בבית – טופי נובחת על כולם ללא הבדל דת גזע ומין !