אל תתנו לכלב שלכם לשלוט בכם. תראו לו שאתם ה"בוס". תחליטו מי מכם הוא ה"אלפא מייל" ושהוא ייתן לכלב פקודות. שימו לב שאתם שולטים בו ולא הוא בכם. תנו לו לאכול רק אחרי שאתם אוכלים.

אלה העצות הרבות שקיבלתי לפני שאימצנו את טופי ורוח הדברים שקראתי באינטרנט בכל אתרי האילוף למיניהם.

גיחכתי לעצמי בכל פעם ששמעתי את זה. הכלבה שלי לא תצטרך שאשלוט בה כלל. מתוך אהבה אליי היא פשוט תלך אחרי, תעשה כל מה שאבקש, תשב יפה לפני יציאה לטיול, לא תקפוץ על אורחים, לא תנבח על זרים או חתולים ובטח לא על ילדים, כי זה מה שלברדורים עושים. אבל טופי, שהפכה מלברדור מעורב, לכלבה כנענית עם קורטוב של כלב רוח, בילתה את השנה וחצי הראשונות לחייה בלגלות את העולם ולעשות (כמעט) את כל מה שהיא רוצה.

רוב הזמן אני זורמת איתה. משאירה לה קערת אוכל בבוקר לכל היום – שתאכל בכל זמן שתרצה,  בדיוק בניגוד לכל אותן עצות שאומרות לשים קערת אוכל ולקחת אותה לאחר עשרים דקות. למה בעצם צריך לעשות את זה? כלבים אינם בני אדם ובדיוק בגלל זה היא לא יכולה לפתוח את המקרר ולקחת מעדן / קורנפלקס / תפוח או שאריות של פיצה מאתמול כמו שהילדים שלי עושים.

אני זורמת איתה הרבה פעמים בטיולים. אם בצד ימין של הרחוב יש ריח משגע של פיפי של כלבים שאני לא מודעת אליו בעוונותיי, אז נלך ימינה. זה לא באמת משנה. כמעט בכל טיול היא מחליטה לאיזה כיוון הולכים. אם "בא לה" לעלות במעלה הרחוב, יאללה זורמת איתה.

כשאני קוראת לה "בואי" היא מתעלמת לחלוטין, אבל כשאני אומרת "קחי" היא מגיעה מהחצר למטבח בשלוש שניות ומצדיעה כחניכה מצטיינת בקורס טייס. נראה לי הגיוני בסך הכל. כלבים, כמו ילדים, יעשו תמיד את מה שהכי משתלם להם…

אני בטוחה שטופי לא חושבת שהיא שולטת בי. נראה לי שדי ברור לה, לפי המבט שהיא נותנת בי בכל בוקר, שהיא תלויה בי בכל כך הרבה דברים – אוכל, מים, מחסה, פינה שקטה. מצד שני, בהחלט יש מצב שהיא כן חושבת שהיא אחת מהגורים האחרים שלי..

כל ערב בשעה 20:30 כשאני אומרת לילדים "למקלחת ולמיטה עכשיו!" היא מזדרזת למיטה שלה, הופכת לבייגלה ועוצמת עיניים חזק חזק – בקטע הזה לפחות היא הכי ממושמעת שלי !

 

 

 

בתמונה: טופי בת חצי שנה. אמיתי לגמרי. צולם ע"י הילדים מאחור (היום היא יושבת בבגאז'…)